שיחת מלאכי השרת
ולכך היא התחלת המשניות באות מ"ם מאמתי כו' וכן סיומו. כי יסוד תורה שבעל פה הוא השלמת המעשים שהוא הדבר הלכה כיצד להתנהג בכל הליכותיו ודרכיו בענייני המעשים. וחלק הדם הוא הנפש שהוא בריש כל מרעין כמו שאיתא (ב"ב נ"ח ב') והיינו כמו שנתבאר לעיל (פרק ג') כי הלב הוא שקול מחצה זכאי ומחצה חייב. ר"ל שיש בו נטי' לטוב ונטי' לרע מוטבעים בו והם הנקראים בפי החכמים יצר טוב ויצר הרע וכמו שאיתא (ברכות ס"א ב') כי לב חכם לימינו בחלל ימין שבלב ולב כסיל לשמאלו. וחלק הנשמה הוא כולו לד' כמו שתקנו אנשי כנה"ג לומר נשמה שנתת בי טהורה. וחלק הנפש הוא להיפך כי הוא הממוסך ומגובל עם הגוף החומרי ולכך נטייתו אחריו ביחוד והוא בריש כל מרעין. ובריש כל אסוון אנא חמר. היין הוא תורה שבעל פה שהוא המשקין היוצא מן הגפן וכבר אמרו ז"ל (חולין צ"ב) גפן אלו ישראל. וכמו שכתבתי במקום אחר על מה שאיתא (תענית ז' א') שנמשלו דברי תורה לג' משקין הללו מים ויין וחלב שהיין ביחוד רומז לבד על תורה שבעל פה שהוא דוגמתו שהוא הנובע מלב חכמי ישראל והיוצא מתוך מוחם ודעתם. וזהו בריש אסוון לכל מרעין היוצאין מדם הרע כי הוא המדריך לחלקי המעשים כולם שיהיו מונהגים כפי רצון ד'. ולכך פתח וסיים במ"ם שהוא כח חלק המעשיי שהוא חלק ההוה בשנה וזמן כמו שאיתא בספר יצירה שכל דבר מסודר בעולם ושנה ונפש. ומחשבה דבור ומעשה שהם נפש רוח ונשמה שבנפש הם צומח חי דומם או אש רוח מים שבעולם. והם ג' חלקי הזמן הוה עבר ועתיד. וכל זה מבואר מתוך דברינו שכבר נאמרו ושעתידים להאמר. כי כל דבר נחלק בראש וסוף ואמצע כי כן הוא כל דבר בעל גבול שע"כ יש לו קצבה וסוף וע"כ יש לו אמצע זה הוא חוק קבוע לכל הנבראים בהכרח. וא"כ כלל הבריאה מחולק לג' אלו והוא בשנה העבר ועתיד וההוה ובנפש ראשית המחשבה וסוף המעשה וההתבוננות שבכחות הלב [שהוא אמצע הגוף וכמו שכתבו הקדמונים על פסוק עד לב השמים בלב ים בלב האלה (שמואל ב י״ח:י״ד) שהושאל שם לב על כל אמצעות דבר וכן הוא אמצעות כחות הנפש] ובעולם: